כיצד נדע באיזה קצב או דופק לרוץ? / חוה גרו

במאמר זה נעסוק באחת הדילמות שכמעט כל רץ נתקל בה בתחילת הדרך. כיצד נדע באיזה קצב לרוץ את האימון? הגדרה מלאה של אימון כוללת היקף– משך האימון בזמן או מרחק, זמן התאוששות נדרש מהאימון עד האימון הבא, ועצימות– באיזה דרגת מאמץ האימון אמור להתבצע, על מנת לשרת את מטרותיו. את דרגת המאמץ נוכל להביע בשלוש דרכים: דופק, קצב ותחושת מאמץ אישית.  כאשר לכל אחת מהדרכים יש יתרונות וחסרונות. הדופק והקצב דורשים אמצעי מדידה כמו שעון דופק ושעון הכולל GPS, בהתאמה. (כאשר ניתן גם להשתמש בטלפון חכם ואפליקציית ריצה לטובת מדידת קצב). כמו כן עבודה לפי קצב לא לוקחת בחשבון את השפעת תנאי הסביבה כמו מהירות רוח, טמפרטורה, אחוז לחות, טופוגרפיה, גובה מעל פני הים וסוג משטח הריצה, כך שקצב מסוים בתנאי סביבה קשים יותר, ישקף דרגת מאמץ גבוהה יותר. לעומת זאת הדופק הנמדד משתנה בהתאם לתנאי הסביבה השונים ומשקף בדיוק את דרגת המאמץ בה מתבצע האימון. עבודה לפי תחושת מאמץ לא דורשת מכשור חיצוני כמו שעון דופק וGPS אבל מחייבת מודעות גופנית. בדומה למדידת דופק ובניגוד למדידת קצב, היא כן משקפת את דרגת המאמץ באימון, אבל בגלל שמדובר בתחושת מאמץ אישית היא אינה מדידה אובייקטיבית ותלויה מאד ברץ הספציפי, הניסיון שלו בריצה, וגם האופן שבו הוא מתמודד מנטלית עם יציאה מאזור הנוחות. על מנת לתת למדידה הסובייקטיבית הזו , גם תוקף אובייקטיבי מסוים, מקובל לצמד לתחושת המאמץ הנתפסת, סולם של מדד נשימתי. לטובת שימוש במדידת קצב או דופק עלינו לערוך מבדק (טסט) או מרוץ על מנת לקבל נקודת ייחוס ספציפית לרץ, מתוכה נוכל לגזור טווחי דופק או קצב לאימונים מסוגים שונים, וגם לביצוע תחרויות באופן מיטבי.

הגדרת טווחי עבודה לאימונים ותחרויות לפי דופק:

נקודת הייחוס שבה אנו משתמשים בהגדרת עצימויות לפי דופק היא, סף חומצת חלב (סח"ח), המכונה גם הסף האנאירובי. ניתן לקבוע את דופק הסח"ח במדידה ישירה – מדידת ריכוז חומצת חלב בדם כפונקציה של עצימות המאמץ , או ע"י שימוש במבחר מבדקי שדה, הנעשים בקצב גבול היכולת – ALL OUT:

  • מדידת דופק ממוצע בטסט 5 ק"מ ALL OUT וחלוקה ב1.01
  • מדידת דופק ממוצע בתחרות 5 ק"מ וחלוקה ב1.05
  • מדידת דופק ממוצע בתחרות 10 ק"מ
  • מדידת דופק ממוצע ב 20 דקות אחרונות של טסט 30 דקות ALL OUT

 

יש לקחת בחשבון שבעבודה ממוקדת על אזור סף חומצת חלב, באמצעות אימוני איכות מדויקים בהתאם לשיטות אימון, דופק הסח"ח משתנה (עולה) כל שלושה עד שישה שבועות, ועל כן יש למדוד אותו באופן שוטף. ככל שסף חומצת חלב גבוה יותר, הטווח האירובי שלנו נרחב יותר. המשמעות היא היכולת לרוץ מהר יותר (ובדופק גבוה יותר) ועדיין להיות בטווח אירובי, כלומר מבלי להתעייף באופן משמעותי. העלאת דופק הסח"ח וקצב הריצה המיוחס לו, ישפיעו ישירות על המהירות של כל מרחקי המטרה ובאופן ישיר על קצב תחרות 10 ק"מ , כיוון שכאשר מבצעים אותה על קצה גבול היכולת, היא מתרחשת בדיוק על הסח"ח.

  לא משנה באיזה שיטה בחרנו על מנת למדוד את דופק הסח"ח, ברגע שקיבלנו אותו אנו גוזרים טווחי עבודה באופן הבא:

בביצוע תחרויות על קצה גבול היכולת, עבור אותו מרחק מטרה, זה ייראה כך:

 5 ק"מ–  105% מהסח"ח

10 ק"מ–  על הסח"ח

חצי מרתון– 4Zone  גבוה

מרתון–  3Zone  גבוה עדZone 4  נמוך

אולטרה מרתון–  Zone 1 – Zone 3 (בהתאם לאורך המרוץ).

גם שיטות האימון מוגדרות היטיב על פי טווחי עבודה אלו:

רצף נרחב:

ריצת התאוששות- 1 Zone

ריצת LSD (הריצה הארוכה בשבוע) – Zone 1 – Zone 2

רצף עצים:

טמפו קלאסי- על דופק סף חומצת חלב. הגבול התחתון של Zone 5A.

טמפו קצב תחרות מרתון- 3Zone  גבוה עדZone 4  נמוך.

טמפו קצב תחרות חצי מרתון- 4Zone  גבוה.

טמפו קצב תחרות 10 ק"מ- על דופק סף חומצת חלב. הגבול התחתון של .Zone 5A  

טמפו קצב תחרות 5 ק"מ- הגבול העליון של Zone 5B .

אינטרוולים נרחב: Zone 5A

אינטרוולים עצים: Zone 5B

חזרות: Zone 5C

רצף משתנה (פרטלק): ניתן להשתמש בכל טווחי הדופק , אבל לטובת שיפור מהירות הריצה יש לקיים את מקטעים הקשים סביב הסח"ח ב Zone 5A. הדבר נכון לכל סוגי הפרטלק לרבות ריצות מתגברות, משחקי מהירות, אימוני עליות ואימוני שטח משתנה (טופוגרפיה ו/ או משטחים משתנים).

הגדרת טווחי עבודה לאימונים ותחרויות לפי קצב תחרות:

נקודת הייחוס שבה אנו משתמשים בהגדרת עצימויות לפי קצב היא התוצאה בזמן, שמתקבלת בביצוע תחרות למרחק כלשהו על קצה גבול היכולת. את הערך הזה מציבים במחשבון ריצה כדוגמת מחשבון מקמילן או המחשבון המוצג באתר זה, ומשם מקבלים את התחזית לתוצאות תחרויות למרחקי מטרה שונים, בהינתן רמת הכושר הנוכחית. כך שלדוגמא נוכל להציב תוצאת מרוץ 5 ק"מ שעשינו ולקבל ממנה מה צפוי להיות הקצב במרוץ למרחק 10 ק"מ עבור אותה רמה של כושר. חלק מהמחשבונים יתנו גם המלצות לגבי טווחי קצב מומלצים לאימונים מסוגים שונים. אבל גם במידה ויש בידינו רק את תחזית הקצב למרחקים שונים, ניתן בהחלט להסתדר. על סמך הכללים הבאים:

  • ריצות התאוששות נבצע בקצב ריצה קל, בטווח שהנשימה בקושי מורגשת בו.
  • ריצות LSD נבצע בקצב ריצה נוח, החל מטווח בו הנשימה בקושי מורגשת ועד הטווח של נשימה קלה אך עדיין יכולת דיבור חופשית.
  • אימוני אינטרוולים נרחב נעשה בקצב שהוא מעט גבוה מקצב תחרות 10 ק"מ עדכני.
  • אימוני אינטרוולים עצים נבצע בקצב תחרות 5 ק"מ נוכחי.
  • באימוני הפרטלק לטובת שיפור מהירות הריצה, נבצע את המקטעים המהירים סביב קצב תחרות 10 ק"מ עדכני.
  • אימוני טמפו קלאסיים נבצע על קצב תחרות 10 ק"מ עדכני.
  • אימוני טמפו קצב תחרות 5 ק"מ, נבצע על קצב תחרות 5 ק"מ עתידי.
  • אימוני טמפו קצב תחרות 10 ק"מ, נבצע על קצב תחרות 10 ק"מ עתידי.
  • אימוני טמפו קצב תחרות חצי מרתון, נבצע על קצב תחרות חצי מרתון עתידי.
  • אימוני טמפו קצב תחרות מרתון, נבצע על קצב תחרות מרתון עתידי.

שימו לב שללא פונקציה מתקדמת הלוקחת בחשבון את השפעת תנאי הסביבה (טופוגרפיה, משטח, מזג אויר, גובה מעל פני הים), המודל הזה עובד כל עוד תנאי הסביבה של התחרות והאימונים דומים מאוד.  כמו כן בשימוש בתוצאה של תחרות של מרחק מטרה מאוד קצר לטובת תחזית תוצאת תחרות של מרחק מטרה מאוד ארוך או להיפך, נכנס אי דיוק משמעותי. לדוגמא הסקה מיכולת של 100 מטר ל100 מייל היא לא רלוונטית, אבל מ 5 ק"מ לחצי מרתון בהחלט כן.

הגדרת טווחי עבודה לאימונים ותחרויות לפי תחושת מאמץ:

נהוג להשתמש בשני סולמות מקובלים 6-20 או 0-10 לטובת הגדרת תחושת מאמץ נתפסת- RPE, כאשר 6 (או 0)  משקפים דרגת מאמץ מינורית וזניחה ו 20 (או 10) את קצה גבול היכולת. כאמור, הבעיה בשיטה זו היא הסובייקטיביות ורמת המודעות הגופנית הגבוהה שהיא דורשת על מנת לעשות בה שימוש מיטבי. לכן דווקא אצל רצים מאוד מיומנים ומנוסים היא עובדת היטיב. על מנת לתת לה תוקף אובייקטיבי מסוים ולהקל  עבור רצים המתחילים את השימוש בה, מצומד לה מדד נשימתי. הטבלה המצורפת מציגה את הצימוד של המדד הנשימתי לסולם RPE  מ 6 עד 20, וכן לטבלת הZONES המוכרת לנו משיטת הגדרה טווחי עבודה לפי דופק.

לסיכום

במאמר זה דנו בסוגיה המעסיקה רצים רבים,  באיזה דרגת מאמץ עלינו להתאמן על מנת להתקדם באופן מיטבי. הצגנו שלוש שיטות שימושיות להגדרת עצימות אימונים. תארנו את היתרונות של כל שיטה, לצד מגבלותיה. שימו לב שניתן בהחלט גם לא להיצמד לשיטה אחת אלא לבחור את השיטה בהתאם לנוחות האישית, עבור סוג אימון מסוים.  ליצירת קשר עם כותבת המאמר, צרו קשר.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן